מה זאת מיקוריזה?

במאמר זה נלמד על תפקידן המרתק והמפתיע של הפטריות בחיינו ובחיי כמעט כל צמח. אז מה זאת מיקוריזה?

פטריות או לא להיות

נתחיל מהבסיס – קשה להפריז בחשיבותן של הפטריות לבריאות האדמה.

בפשטות, הפטריות מהוות תנאי יסודי לחיים בכדור הארץ.

הן מפרקות חומר אורגני ומשיבות אותו לטבע, מפרישות אנזימים חיוניים לקרקע, הופכות חומרי הזנה לזמינים עבור צמחים ובעלי חיים, מייצבות את האדמה ומנהלות חיים ענפים וסודיים ממש מתחת לרגלינו.

באותה נשימה, כמעט מוזר כמה מעט אנחנו יודעים עליהן. כ-100,000 מיני פטריות בלבד ידועים למדע, מתוך שפע מוערך של כ-3.8 מיליון מינים.

חוליות הבסיס של האבולוציה

אולי תופתעו לשמוע שהן נמצאו כאן כבר לפחות 400 מיליון שנה. אולם מחקרים חדשים מציעים כי ראשיתן של הפטריות קדומה הרבה יותר, ומגיעה מיליארדי שנים אחורה.

הפטריות הקדימו לא רק את הופעתו של המין האנושי, אלא גם את הופעתם של הצמחים.

בתהליך אבולוציוני איטי ושיתוף פעולה בין צמחי מים ופטריות, החלו הצמחים ליישב את היבשה וליצור את עולם החי והצומח כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

שיתוף הפעולה הייחודי הזה, בין הפטריות והצמחים, ממשיך עד היום במגוון דרכים ומהווה את הבסיס לקרקע פורייה, בריאה ומלאת חיים.

לכן, אי אפשר לדבר על חקלאות מחדשת מבלי לדבר על חשיבותן של הפטריות בכלל והפטריות המיקוריטיות בפרט, משפחת הפטריות החיה בסימביוזה מופלאה עם שורשי הצמחים.

מיקו-מה? מיקוריזה

משמעותו המילולית של המונח היווני "מיקו-ריזה" הוא פטריה-שורשים, והוא מתייחס לסימביוזה בין פטריות ושורשי צמחים. כ-95% ממיני הצמחים בעולם מפיקים תועלת מיחסי גומלין מיקוריטיים, שהם מופת של נתינה הדדית.

את המיקוריזה נוכל למצוא בכל קרקע טבעית ובכל מערכת אקולוגית.

במקומות רבים, מערכות טבעיות שלמות לא יוכלו להתקיים ללא תמיכת הפטריות המיקוריטיות מתחת לפני האדמה.

כך פרושה רשת המיקוריזה

המיקוריזה נפרשת באדמה כרשת דקיקה, לעיתים מיקרוסקופית ממש, של קורים בין פטריות לצמחים אחרים.

גוף הפטריה עצמו בנוי גם הוא מרשת קורים, הנקראת בעברית תפטיר. קורי התפטיר מתחברים למערכת השורשים של הצמחים סביבה בשתי דרכים עיקריות:

1. אקטומיקוריזה, ובה מקיפה רשת הקורים את שורשי הצמח.

2. אנדומיקוריזה, ובה קורי הפטריה חודרים אל תוך השורשים עצמם, בין דופן התא לממברנת התא. כך הם יוצרים מערכת דו כיוונית של החלפת משאבים משותפים.

טיפוח הדדי מושלם

הפטריה נזקקת למשאבים שיש לצמח לתת על מנת לשרוד. היא בתורה מחזקת ומעצימה אותו. צמחים בעלי קשרי גומלין מיקוריטיים חסינים יותר בפני תנאי קיצון סביבתיים. אלה ששכיחותם הולכת ועולה עקב משבר האקלים.
לכן, דואגים הצמחים לטפח את הפטריה המיקוריטית המטפחת אותם.

הצמחים יעבירו למיקוריזה סוכר דרך שורשיהם. זהו תוצר של הפוטוסינתזה שהפטריה לא מסוגלת ליצור בעצמה. בתמורה, מקבלים הצמחים שפע של נוטריאנטים שאחרת לא היו זמינים עבורם.

שורשי הצמחים יכולים לספוג חומרי הזנה רק בקצותיהם ובאופן מוגבל, עקב גודלם. אך קורי התפטיר הזעירים יכולים לספוג נוטריאנטים דוגמת זרחן ומגנזיום ומים לכל אורכם. כך הם מנגישים לצמח הזנה רבה ומגוונת יותר.

כשחומרי הזנה באזור השורשים מתחילים להידלדל, קורי המיקוריזה ממשיכים לצמוח לאזורים חדשים בקרקע. הם מושכים מהם נוטריאנטים, מיקרו-נוטריאנטים ומים המועברים לשורשי הצמח.

המיקוריזה חשובה כל כך לצומח, שצמחים רבים בתנאי מחייה קשים כלל לא היו שורדים בלעדיה.

האינטרנט של הטבע

הרשת המיקוריטית יכולה להגיע לאורך של מאות ואלפי קילומטרים, הכרוכים לפעמים סביב צמח אחד.

במקרים אחרים, רשת מיקוריטית אחת יכולה להתקדם לכיוונם של צמחים שכנים ממינים שונים. לעיתים רשת אחת תחבור לרשת מיקוריטית אחרת כדי ליצור רשת משותפת.

בזכות קשרים אלה, צמח אחד יכול לחבור לצמח ממין אחר לגמרי, שנמצא בצד השני של היער, כשביניהם מקשרת רשת המעבירה נוטריאנטים ומסרים בין הצמחים.

מחקרים אף מצביעים על כך שעצים ביער מזהים את הצאצאים שלהם בזכות הרשת המיקוריטית, וכך מעבירים להם חומרי הזנה או מזהירים אותם מפני מזיקים.

המיקוריזה היא המיקרואורגניזם היחיד באדמה המייצר גלומלין – גליקופרוטאין. הוא הקושר תלכידי קרקע עם המקטע החרסיתי שבקרקע. בכך הוא מייצב את האדמה, מונע סחף קרקעות, משפר את יכולת חלחול והחזקת המים ומעלה את תכולת הפחמן בקרקע.

בנוסף על כל אלה, מפרישות הפטריות אנזימים שונים המפרקים מקרו-מולקולות בקרקע. האנזימים הופכים אותן למולקולות הזמינות לא רק עבור הפטריות, אלא גם עבור צמחים אחרים הנמצאים בסביבה.

כך נתמוך במיקוריזה בכמה צעדים פשוטים

לצערנו, קרקעות חקלאיות רבות איבדו את המיקוריזה שגדלה בהן בעבר. הפרקטיקות החקלאיות הנפוצות הקשורות במונוקלטורה הפחיתו באופן ניכר את החיים באדמה ואת פוריותה.

מכיוון שכמעט תמיד נקים יערות מאכל על שטחים מופרים מחקלאות, ייתכן מאוד שלא נמצא בה מיקוריזה ונצטרך להדביק את השתילים שלנו במכוון.

אפשר להשיג היום נבגי מיקוריזה בקלות, להוסיף לתערובות זריעה או לפזר מעט על שורשי השתילים או בבור השתילה. כך נדע בוודאות שהיא תתחיל למלא תפקידה ותאיץ את הסוקסציה.

לאחר שהוספנו את המיקוריזה לקרקע, נוכל לעודד את שגשוגה בדרכים הבאות:

• • השקייה נכונה – כדי לשמור על לחות הקרקע.
  • הימנעות מעדירה – הפיכת האדמה חושפת את המיקרואורגניזמים שבקרקע לאור וחום השמש ולאוויר, תנאים שהם אינם רגילים להם. בנוסף, היא שוברת את רשתות הפטרייה העדינות ופוגעת בהן.

• • שילוב צמחים רב שנתיים או צמחים עם מערכת שורשים עמוקה המודבקים במיקוריזה, יחזק את המיקוריזה בקרקע ויאפשר הדבקה של שורשי צמחים אחרים.

• • חיפוי, חיפוי, חיפוי – היתרונות של חיפוי הם רבים ומגוונים. בין החשובים שבהם הם צמצום אידוי המים מהאדמה, ויסות טמפרטורת האדמה בקיץ ובחורף ושמירה על השורשים. החיפוי מספק לאדמה גם הגנה מפני רוח, שמש ומים המייבשים את הקרקע וצורבים אותה. שפע של חומר אורגני יבטיח שגשוג מגוון רב של יצורים חיים, ולחות תמידית האהובה כל כך על פטריות. חומרי החיפוי נרקבים לתוך האדמה והופכים חלק ממנה. בכך מסייע החיפוי להשארת חומרי תזונה בקרקע ולמניעת סחף ולאורך זמן נבנית קרקע דשנה וטובה.

• הימנעות מדישון סינטטי ובמיוחד מתוספת זרחן וחנקן שרמות גבוהות מאוד שלהם, עשויות להפריע להתרבות המיקוריזה על שורשי הצמח.

לסיכום

ההשפעות החיוביות הישירות והעקיפות של המיקוריזה על צמחים אחרים רבות.

הפטריות מסייעות לצמחים ועצים חזקים ובריאים יותר לגדול, מאפשרות פריחה וחניטה מוצלחות יותר ולכן גם יבול רב יותר. מושבה מיקוריטית שמחה היא קריטית לבריאות הגינה או היער שלנו, ולמעשה לחיינו עצמם.

המיקוריזה חיונית לא רק עבור העצים או הצמחים שלנו אלא היא הבסיס לבריאות האדמה, הגינה ויער המאכל שלנו.למאמרים נוספים,