בחודשים האחרונים אנן ממשיכים להעמיק באחת השאלות המרכזיות המנחות את עבודתנו:
איך מרחבים טבעיים יכולים לקדם חוסן אישי, קהילתי וסביבתי ומהם העקרונות התכנוניים אשר מאפשרים זאת בפועל.
כחלק מההתפתחות המקצועית שלנו, אנחנו מרחיבים את הידע גם מעבר לשטח: לומדים ממחקרים עדכניים ומהניסיון המצטבר של מומחים בארץ ובעולם – חוקרי סביבה, חקלאות וחברה, אדריכלי נוף וגורמי טיפול ושיקום.
אחד המקורות המעניינים שהתעמקנו בהם הוא עבודתו של פרופ’ אסף שוורץ, סוציו־אקולוג וראש המעבדה לחקר האדם והמגוון הביולוגי בטכניון. מחקריו בוחנים כיצד אינטראקציה יומיומית עם טבע — גם בתוך סביבה עירונית — משפיעה על רווחה נפשית, תחושת משמעות וחוסן חברתי. עבודת המעבדה מדגישה את חשיבותם של מרחבים מתוכננים היטב כ"מערכות אקולוגיות־חברתיות": מרחבים שבהם המפגש עם צמחים, ציפורים ומרכיבי טבע נוספים מייצר השפעה מדידה על תהליכי רגיעה, חיבור ושיקום.
בפרק הפודקאסט “קול הנוף” של איגוד אדריכלי הנוף בישראל, פרופ׳ שוורץ הציג דוגמאות ממחקריו והרחיב על הממצאים הכמותיים שמראים קשר ברור בין קרבה לטבע לבין ירידה במדדי סטרס ועלייה במדדי רווחה. למתעניינים בהעמקה, מומלץ להאזין לשיחה המלאה או לחקור את אתר המעבדה.
קול הנוף- הפודקאסט של איגוד אדריכלי הנוף | Podcast on Spotify
Human and Biodiversity Research Lab
מה קורה בעולם? מרחבים מרפאים בהקשרים בינלאומיים
במקביל, אנו לומדים גם מהנעשה בעולם בתחום מרחבים מרפאים (Healing and Therapeutic Landscapes) .
בסקנדינביה, עבודתה של פרופ’ אולריקה סטיגסדוטר מאוניברסיטת קופנהגן מציגה גישה מרוכזת ומבוססת ראיות לגנים טיפוליים. ב-Alnarp וב־Nacadia פועלים מרחבי שיקום המיועדים לאנשים המתמודדים עם שחיקה, טראומה ודיכאון. השהות שם מתבססת על קצב עדין: תנועה איטית, מגע בצמחים, גינון מרפא ומדיטציה. המחקרים מצביעים על ירידה במדדי קורטיזול ולחץ דם, ועל שיפור בתחושת החיוניות והמסוגלות.
באנגליה, רשת Maggie’s Centres פיתחה מודל אחר — מרחבים פתוחים ומזמינים המיועדים לחולי סרטן ובני משפחותיהם. המרכזים אינם מרגישים כמרפאה, הם מתוכננים להיות ביתיים, עשירים באור טבעי ובצמחייה, כדי לאפשר רווחה רגשית ותמיכה אנושית לצד הטיפול הרפואי.
וביפן, מדיניות ה־Shinrin-Yoku (“טבילה ביער”) הפכה את החוויה הטבעית לכלי מוכר לשיקום. כיום יש במדינה עשרות “יערות מרפא” שבהם הליכה מודעת, נשימה ומגע בטבע מהווים פרוטוקול טיפולי רשמי. מחקרים מראים ירידה עקבית ברמות סטרס ושיפור בתפקוד מערכת החיסון בעקבות חשיפה זו.
העבודה הבינלאומית מגלה מנעד רחב של יישומים — אך כולם נשענים על עיקרון משותף: שהות קרובה בטבע, בקצב איטי ובמגע חושי מלא, מהווה אמצעי ריפוי עבור האדם.
עקרונות תכנוניים למרחבים מרפאים
לאחר בחינה של מחקרים מקומיים ובינלאומיים, מתחדדת תמונה ברורה: למרות ההבדלים התרבותיים והאקלים השונים, מרחבים מרפאים חולקים תשתית תכנונית דומה העושה שימוש במרכיבים בסיסיים המשפיעים על חוויה, וויסות רגשי ותחושת חוסן.
נגישות ישירה לטבע
גישה פתוחה, נוחה וחוזרת אל צמחייה, מים, אור טבעי ומרחבי שהייה.
מדרג של חוויה
תנועה מדורגת בין אזורי פעילות, אינטראקציה ושקט. המדרג מאפשר לכל אדם לבחור את רמת החשיפה והקצב המתאים לו, וכך לייצר ויסות עצמי.
קריאות ונגישות אוניברסלית
תכנון המאפשר התמצאות טבעית, בטוחה וברורה — לכל גיל ולכל יכולת. מרחב שנקרא בקלות מעודד תחושת ביטחון ורצון לשימוש חוזר.
מגוון ביולוגי להשפעה רב־חושית
צמחייה עשירה הפועלת על ריח, תנועה, צבע וצליל. גירויים עדינים ומגוונים התומכים בירידה במתח, הגברת קשב ועידוד סקרנות.
רצף בין פנים לחוץ
טשטוש גבולות בין מבנה למרחב פתוח: כניסת אור, זיקה לנוף, המשכיות בין אזור סגור למקום פתוח. רצף מאפשר תחושת שייכות לעומת ביקור.
ערך השהות
מרחב שאיננו מיועד רק למעבר, אלא מזמין עצירה, נשימה, התבוננות ומנוחה. זמן השהות הוא מרכיב משמעותי בתהליכי ריפוי עמוקים.
ממד חברתי־קהילתי
המרחב כנקודת מפגש: מקום שמאפשר נוכחות משותפת, שיחה, טקסים קטנים ופעילויות קהילתיות.
מהשטח
ב־Reforest אנחנו פועלים בדיוק ברוח זו – מתוך אינטואיציה וניסיון מצטבר.
בין אם מדובר ביער מאכל קהילתי, חווה טיפולית או מרחב תיירותי מבוסס טבע – אנחנו רואים שוב ושוב כיצד תכנון נכון, מבוסס אור, צמחייה ותנועה, מחבר אנשים למרחב ולעצמם. האדמה, הריח, המגע והקול – הם חלק ממערכת המזמינה את הגוף והנפש להירפא.
הידע המצטבר מהמחקר ומהשטח מלמד אותנו שהשילוב בין אור, צמחייה, מים ותנועה הוא לא רק אסתטי — הוא משנה תודעה, חוויה ותפקוד. לכן אנו ממשיכים לעצב מרחבים שגם מטפחים את הסביבה וגם מחזקים את האדם המשתלב בה.
מעוניינים לקדם מרחב חוסן אצלכם ביישוב? בנחלה? מוזמנים לכתוב לנו נחשוב יחד איך אפשר להגשים את החזון
