רסק גזם – כן או לא? מחשבות ותובנות מהשטח

רסק גזם נחשב לאחד הכלים המזוהים עם חקלאות מקיימת ופרמקלצ'ר. הוא משמש לכיסוי הקרקע, שימור לחות, שיפור פוריות, הפחתת עשבייה ועוד. על הנייר – זה נשמע כמו פתרון קסם. אבל בשטח, כרגיל, הדברים מורכבים יותר.

אחרי ליווי של עשרות פרויקטים, בתנאים משתנים ובסוגי קרקע מגוונים – למדנו להכיר את היתרונות והחסרונות של רסק הגזם, אבל גם להבין מתי ואיך להשתמש בו. אין לנו "כן" או "לא" חד משמעיים – אבל כן יש לנו תובנות חשובות למי ששוקל להתחיל.

הקרקע קובעת

לא כל סוג קרקע מגיב באותה צורה. ההבדלים הבולטים ביותר נצפו בין קרקעות חרסיתיות (כבדות) לקרקעות חוליות (קלות). מאחר שקרקעות חוליות עניות יותר בחומרי הזנה, נוצרת בהן לרוב תחרות גבוהה יותר על החנקן.

• בקרקעות חרסיתיות: רסק הגזם מונע קרסטינג (היווצרות קרום קשה על פני הקרקע), משפר את חדירת המים, ומצמצם נגר. התוצאה – שיפור אמיתי בתפקוד הקרקע.
  
• בקרקעות חוליות: היתרון המרכזי הוא בשימור לחות ובהוספת חומר אורגני לטווח הארוך. האפקט על אידוי מים פחות משמעותי, כי הקרקע ממילא מנקזת מים מהר. מחקרים מצביעים על שיפור עקבי לאורך זמן – אבל ההשפעה איטית יותר.
  

יחסי פחמן–חנקן: לא לשכוח את האיזון

שבבי עץ עשירים מאוד בפחמן, ודלים יחסית בחנקן. כדי לפרק אותם, המיקרואורגניזמים בקרקע "שואבים" חנקן מהמערכת. המשמעות: אם הקרקע מלכתחילה דלה בחנקן – עלול להיווצר חסר, שפוגע בצמחים.

הפתרון: שכבת קומפוסט עשירה בחנקן מתחת לרסק – שתומכת בפירוק ומונעת תחרות מזיקה על החנקן, בשילוב עם דישון נוזלי בעת הצורך.

מים: יש הפתעות..

רבים מניחים שרסק גזם שומר על מים. וזה נכון – אבל לא תמיד ובכל שלב.

בתחילת עונת הגשמים, בעיקר עם קליפות עץ, השכבה עלולה להפוך הידרופובית – כלומר לדחות מים. ראינו מקרים שבהם הגשם פשוט נספג בשכבת השבבים ולא הגיע לקרקע.

המלצה מהשטח: להרטיב את הרסק בהקמה, ולהניח את טפטוף ההשקיה מתחת לשכבה – כך שגם אם נוצרה דחייה חלקית, המים מגיעים לאן שצריך.

עשבייה: פתרון מסוים לא מוחלט

בשנה הראשונה – פחות עשבים, פחות עבודה. לפעמים גם בשנה השנייה. אבל אחרי שנתיים־שלוש, העשבים מוצאים דרך – מבצבצים בין השבבים, ולעיתים גם בתוכם. רסק גזם לא מחסל עשבייה לצמיתות, אבל כן שובר מומנטום – וזה לא מעט.

המלצה: התייחסו לרסק ככלי תחזוקתי – וחדשו את השכבה כל שנה־שנתיים, לפי הצורך.

ומה לגבי שטח גדול? זה מורכב

אחת ההתנגשויות הכי שכיחות בין הרצוי למצוי היא בין החלום לפזר רסק בכל השטח – לבין הזמן, התקציב והיכולת הלוגיסטית. הובלה, פיזור, תחזוקה – מדובר בתהליך הדורש משאבים.

הפתרון בשטחים גדולים הוא לגדל את חיפוי הקרקע באמצעות גידולי כיסוי וכיסוחם.

צ'קליסט ליישום נכון של רסק גזם

• שכבת קומפוסט לפני – 1–2 קוב לדונם, עשיר בחנקן ומיקרואורגניזמים
• עובי מתאים – 5–10 ס"מ לשבבים גסים, 3–5 ס"מ לחומר עדין
• מרחק מהגזע – השאירו לפחות 10–15 ס"מ סביב גזע או גבעול
• השקיה נכונה – טפטוף מתחת לרסק + הרטבה בהקמה
• לא לערבב בקרקע – רק להניח מעל, לא להחדיר לשורשים
• חידוש תקופתי – בדיקה שנתית וחידוש לפי הצורך

לסיכום: זה לא קסם, זה כלי

רסק גזם הוא לא פתרון גורף – אלא אמצעי טכני־אגרונומי שצריך להתאים להקשר.

• באדמות כבדות – הוא משפר חלחול ומפחית נגר.
• באדמות קלות – הוא בונה קרקע ומאט אידוי.
• מבחינת עשבייה – הוא מאט, אבל לא מונע לצמיתות.
• לוגיסטית – משתלם בעיקר באזורים ממוקדים.

ובסוף, כמו תמיד – כשעובדים עם הטבע אין תשובה אחת נכונה. יש הקשבה, ניסוי, טעייה ולמידה.

מאמר מאת מיטל הדס הוכברג, ראש צוות מקצועי בריפורסט.
מוזמנים לשתף, לשאול, ולספר איך אתם עובדים עם רסק בשטח שלכם