פיתוח נוף אגרו־אקולוגי – גישה אינטגרטיבית המשלבת שלושה עולמות ידע: תכנון נוף, חקלאות מקיימת (=אגרו) ואקולוגיה שימושית. חיבור עולמות הידע מאפשר יצירת מערכות אקולוגיות מרובדות הנותנות מענה לאדם ולסביבה ופותחות אפשרויות חדשות גם לתיירות בת קיימא בשטח פתוח.
ניתן לדמות זאת לשילוב של פארק, פרדס ושמורת טבע – כולם יחד, באותו תא שטח. התוצאה? חוויה טבעית מעשה ידי אדם המשגשגת לאורך שנים, ומעניקה לכל מבקר תחושת שייכות למקום – דרך הליכה, קטיף, או עצירה מתחת לעץ.
כיום, יותר ויותר אנשים, קהילות וגופי תכנון מבינים שפארקים לא חייבים להיות רק עם דשא ופרחים, שאין סיבה שגינות קטנות לא יהיו גם יצרניות והטבע לא מוכרח להישאר ממוסגר בשמורות – אפשר וצריך להביא אותו קרוב, להפוך אותו לחלק מהחיים, לשלב בתשתיות היישוב או החווה ואפילו כמוקד לביקור ולשהייה.
בישראל, מהמדינות הצפופות בעולם, כל פיסת אדמה פתוחה היא הזדמנות. בתכנון נכון– היא יכולה לשלב יופי, תועלת, חוסן ואף ערוצי הכנסה שונים. אז איך מתרגמים את הגישה הזו לתכנון ממשי בשטח?
תכנון נוף – מתחילים באדם
תכנון נוף עמוק שואל לא רק מה יש בשטח – אלא איך מרגישים כשנמצאים בו. הוא עוסק בשבילים, בזרימת תנועה, בפינות התכנסות, במרקמים, בריחות ובצלילים. איפה יושבים? מה רואים מהשביל? האם יש מקום לשוטט, להסתקרן, להירגע?
החומרים, הצמחייה, הצל, הנוף – כולם נשזרים יחד לכדי חוויה הרמונית. זו לא רק אסתטיקה – אלא הנגשה של טבע לכלל המשתמשים – מבוגרים, ילדים, בעלי צרכים מיוחדים ואנשי מקצוע מתחומים שונים.
בשטחים המיועדים גם לאירוח או תיירות, עקרונות אלו הופכים חיוניים עוד יותר: החוויה חייבת להיות נגישה ואטרקטיבית– כך שכל מבקר, גם אם בא ליום או לשעה, ירגיש חלק מהמרחב, לא אורח בו.
אגרו – מגדלים מזון כדרך חיים
גידול מזון לא חייב להתרחש הרחק בשדה או בפרדס. הוא יכול להיות חלק מהשכונה, מהחצר, מהפארק הציבורי – או מהחווה הפתוחה למבקרים.
המשמעות היא שילוב עצי פרי, גינות תבלינים או ערוגות ירק – במקומות שבהם אנשים חיים ונעים. גידול כזה לא רק מספק תוצרת – הוא מייצר חיבור לקרקע, חינוך תזונתי, וכלכלה מקומית.
עבור מבקרים בשטח – אלו רגעי מפגש בלתי אמצעיים עם המקורות של המזון. ריח של נענע, ליטוף של עלה, קטיף של תאנה בשלה – כל אלה הופכים את השהייה למרגשת ומשמעותית. זהו הבדל עמוק בין "לטייל במקום יפה" לבין "לחוות שייכות לטבע".
כדי שזה יעבוד לאורך זמן, מתחילים באפיון התנאים הספציפיים בשטח – ומתכננים בהתאם. מה עונתי? מה רב-שנתי? אילו צמחים דורשים השקיה סדירה? איך משתלבים מרכיבי התפעול עם צורכי התחזוקה והאסתטיקה?
אקולוגיה – יצירת מערכות חיות ובנות קיימא
אנחנו לא רק שותלים עצים אלא בונים מערכת: ניהול נגר עילי, תכנון קרקע, תמהיל צמחייה, משיכת חרקים מועילים, מקומות מסתור לחיות בר – כל אלה מתחברים למערכת אחת. מערכת כזו, כשהיא מתוכננת נכון, מתייצבת עם הזמן וצוברת עושר ביולוגי.
כאשר נתכנן עבור מבקרים – הערך הזה מתעצם. המבקר פוגש את הטבע לא כדימוי אלא כמציאות: פרפרים בשטח, צל משתנה, מים מחלחלים לאדמה, ריחות משתנים בעונות. זהו לב החוויה, תיירות איטית המשתלבת במרחב סביבה.
לסיכום
פיתוח נוף אגרו־אקולוגי הוא הרבה יותר מסגנון תכנון. זו גישה כוללת – זו הדרך בה אנחנו רוצים לפגוש את השטח – האדם כחלק אינטגרלי מסביבתו.
החזון שלנו בריפורסט הוא ליצור מרחבים כאלה בכל מקום – ממתחמים עירוניים ועד יישובים כפריים, מחוות פרטיות ועד אתרי אירוח, מבתי ספר ועד מרכזים קהילתיים.
