בהתחלה, טל ואורן בכלל לא התכוונו להקים יער מאכל. הם התחילו קורס גינון אורגני של המועצה האיזורית שלהם, כדי לטפל בגינה שלהם בצורה הטובה ביותר. שם הם למדו על פרמקלצ'ר (חקלאות מקיימת), עדיין בעיקר בהקשר של גינות פרטיות.
אז גם למדו על הקשר בין חקלאות המונוקולטורה עתירת הכימיקלים למשבר האקלים, והחשיבות של אדמה פוריה וחיה.
כחלק מהשיחות על קנה מידה גדול יותר למדו מה זה יער מאכל. זה, כמובן, ביטוי השיא של פרמקלצ'ר.
לאחר שגינתם הותאמה לעקרונות הפרמקלצ'ר, ואחרי שראו כי טוב, התחילו לחשוב על הרחבת קנה המידה של מאמציהם. אולי הם יוכלו להיות, בדרכם הצנועה, חלק מהתשובה למשבר האקלים.
חלום משק
אז אורן וטל פתחו תיקייה במחשב שלה קראו 'חלומשק', והתחילו לגבש את חזונם. מה בעצם הם רוצים לעשות?
הקריירה של כל אחד מהם נפרדת לחלוטין מיערות מאכל, ולא קשורה לחקלאות בכלל. והם אומנם גרו במושב, אבל בלי שטח חקלאי.
אז הם למדו עוד, קראו ספרים מכל העולם וחקרו את התחום לעומקו.
לאחר מחשבות והתלבטויות, וכשהרגישו מוכנים, החליטו שהם רוצים להתחיל להגשים את חלום יער המאכל שלהם. הם חיפשו ומצאו שטח חקלאי אצלם במושב שהתאים לצרכיהם. זה לא היה שטח קטן ליער מאכל, להיפך. גודלו 30 דונם, מה שאמר שזה יהיה יער המאכל הגדול בארץ (השני הכי גדול הוא יער המאכל בקדרון, המתפרש על כ-20 דונם).
התכנון מתחיל
אחרי רכישת הקרקע, ניגשו בהתלהבות לתכנן את היער עליו חלמו בשטח הספציפי שהיה עכשיו שלהם.
אחרי נסיונות לשרטט תכנית, הבינו שאומנם למדו המון – אבל תכנון מקצועי הוא עדיין מעל ליכולותיהם. בכל זאת מדובר על שטח גדול, ובתחום הדורש מומחיות מקצועית של שנים.
אז הם פנו אלינו, ונודה שאפילו בשבילנו גודל השטח היה אתגר.
מעבר לגודלו, ליער חלקים שונים משמעותית אחד מהשני מבחינת הרכב האדמה והתוואי שלה. אבל זה היה אתגר משמח מאוד, שניגשנו אליו בהתלהבות רבה.
השטח שימש לגידול תותים ותפוחי אדמה בעבר, וטל ואורן חלמו על מקום שיבריא וישקם את האדמה המופרת והמדולדלת. כזה שלא רק יהיה יער גדול, יפה ומזין – אלא שגם יהיו בו שבילים ופינות נעימות בשבילם. הם רצו גם, בהתאם לעקרונות הפרמקלצ'ר, שטח של גינת ירק בתחילתו של השטח.
יחד עם אלה הייתה להם בעיה של בוץ בחורף, וזרימת נגר עילי משמעותית שסחפה איתה את האדמה העילית, והפריעה לתנועה בשטח.
מקימים
הקמת היער עצמו הייתה בעיקר אירוע משמח, עליו פיקחנו מקרוב כדי לוודא שהכל נעשה בצורה המקצועית ביותר.
בעצם, ההקמה מתרכזת ביצירת תנאים ליער. טיוב הקרקע עם קומפוסט, נוגרו ומיקוריזה, פיזור קובים רבים של רסק גזם כחיפוי קרקע מיטיב, וגם בחירת השתילים הנכונים.
כמובן שיש לדאוג גם למערכת השקיה, לפחות לשנים הראשונות, עד שהשטח יהפוך ליחידה אקולוגית אחת המסוגלת לקיים את עצמה.
וכמו שאמרנו – מטרתם של כל אלה היא ליצור תנאים ליער. הכנה.
בשלב הראשון הרי עדיין לא מדובר על יער, לעצים ושיחים זמן משלהם. הם לא יודעים ולא אכפת להם שאנחנו, בני האדם, רוצים הכל עכשיו.
אבל אחרי תקופת ההקמה שכללה נטיעות של מאות עצים ואלפי שיחים, השטח היה מוכן לצאת לדרכו החדשה. וכמוהו טל ואורן.
שגרה חדשה ומרגיעה
הקריירות שלהם וחיי המשפחה המשיכו כרגיל, עם שינוי קטן אך משמעותי בלו"ז. בכל יום טל ואורן עברו ביער בדרך הביתה, ובילו בשטח כשעה. ומבחינתם מדובר באמת בבילוי. אחרי יום עמוס ולחוץ, לעבודה בחוץ יש דרך משלה להרגיע ולאזן.
כך נראתה בריכת החורף של יער המאכל פחות משנתיים אחרי הקמתו:
אחד מהפרטים הכי מרשימים בעינינו לגבי יער המאכל הזה, הוא שטל ואורן מתחזקים את כולו בעצמם. זה לא מובן מאליו, גם אם היה מדובר על חלקה קטנה בחצי.
הם קנו טרקטור קטן כדי לכסח את עשביית השטח כשצריך, כי ביצוע ידני על פני שטח כזה זה בכל זאת קצת מוגזם. אבל כל אחר צהריים טל עוברת ביער ברגל, ומתקנת מה שצריך – צינורות, ענפים, עשבים.
הם ראו איך העשבייה מביאה מיקרואורגניזמים, ואיך האדמה חוזרת להיות חיה ומחלחלת.
אבל לא פחות מרגש – הזרם הקבוע שסחף איתו אדמה וצילק את הקרקע הפסיק לזרום בשנה השנייה והתנקז לאגם החורף שתכננו. האדמה הפסיקה להישחק, והתחילו להיבנות מחדש.
לא רק שהאדמה לא נסחפת יותר, היום אין בשטח בוץ – גם בחורף. רסק הגזם שפוזר והעשבייה שגדלה וכוסחה מעליו מונעים את זה.
כיום אורן וטל ממשיכים להנות מהיער, וכמוהם עוברים ושבים מהמושב שמטיילים בשולי היער עם כלביהם ומקבלים הסברים כשהם מבקשים.
הם מתכננים, יום אחד, בפנסיה, גם לפתוח את יער המאכל לפעילויות שונות שיאפשרו הכנסה תוך שמירה על היער. אבל בינתיים יש עוד זמן, והם מתכוונים להנות מכל רגע.
